מתי שהוא בגיל העשרה השאלתי מהספריה את הספר "רגל של בובה" שכתב יעקב העליון. אם תשאלו אותי היום על ספרים שנחרטו בי והולכים איתי שנים, הספר הזה יהיה אחד מהם. הספר מביא את סיפור פציעתו של המחבר במלחמת ששת הימים, קטיעת רגלו והדרך לשיקום.  בספר הזה הכרתי את המושג "כאב פנטום".

כאשר קוטעים איבר בגוף, לקצות העצבים במקום הקטוע לוקח זמן "להבין" את החסר והם ממשיכים לדווח למוח על תחושות של כאב כמו מזכירים לגוף שהוא לא יכול להתעלם מהמקום החסר, שיש צורך למקום הריק להתמלא מחדש, לקבל משמעות וכבוד למקום של הסבל. הכאב הזה זכה לכינוי "כאב פנטום".

המקום הזה של "החוסר" יכול להיות איבר שחסר בגוף אבל הוא גם יכול להיות צורך או רגש או רצון שלא התמלאו או שלא מומשו והתחושה של החוסר מורגשת בלב אבל מתבטאת גם בגוף בתחושה או בסימפטומים פיזיים לגמריי.

shi1 bw (1)

הנטייה של רב האנשים החווים חוסר היא לנסות להדחיק את הרגש דבר שגורם לרגש להתכנס עמוק יותר לתוך הנשמה ולהשאר שם זמן רב יותר, לעומת זאת כאשר נותנים מקום לכל רגש שעולה ומאפשרים לו להתבטא ע"י בכי, שיחה, תרגול פיזי  או כל דרך אחרת, נפתח פתח לתחושות לצאת מתוך הנשמה ולאפשר שחרור מהכאב, התמודדות וחיבור נכון יותר בין תחושות הגוף והנפש.

shi2 bw

לפי ראיית הזן שיאצו ופילוסופיות מהרפואה הסינית, כל אחד מאתנו בנוי כיחידה שלמה של גוף ונפש, כל רגש שיש בנו משפיע ומורגש באברי הגוף, החוויות שאנחנו צוברים, הטובות והפחות טובות, נמצאות בגופנו ומשפיעות על תפקוד הגוף מבחינת יציבה, נשימה, תנועה, רובנו למדנו להדחיק כאב ולהמשיך הלאה, לנתק מהגוף את המחשבה הרגשית אבל רקמות הגוף זוכרות כל חויה ואם נדחיק במקום אחד לרוב נצטרך לפגוש את הכאב במקום אחר .

שיאצו מאפשר להתמודד עם הרגש דרך המגע, לאפשר לגוף למלא את החסר ולשחרר את הרגש, להביא את הגוף והנפש לאחדות ואולי למנוע או למזער פגיעה בגוף.

ימינו

 

 

 

 

26 תגובות

  1. צביה כתבת יפה. ממוקד ומלמד. ויכולתי להזדהות עם הכתוב ולקחת אותו למקומות אחרים, לאו דווקא של כאב. תודה

  2. מעורר המון מחשבה גם בהקשר האישי ולא פחות גם בהקשר ההורי, האם יש משהו שאנחנו ההורים יכולים לעשות כדי ללמד את בילדים שלנו להקשיב לתחושה הזו? להיות מודעים אליה? ואולי להדחיק פחות?

  3. צביה כתבת נפלא ואת מתארת בצורה מקצועית, רגישה ונגישה חווייה קשה, שכולנו בצורה כזאת או אחרת שותפים לה, שיש לה מזור ופתרון. מזדהה מאוד עם מה שכתבה לך שלי על ההקשבה לילדים שלנו ומודה לך על התזכורת להקשיב לעצמנו.

  4. איזה ביטוי עוצמתי. לא הכרתי אותו עד כה. כל כך הרבה נאמר בחיבורי גוף ונפש אבל הצלחת להאיר זאת מנקודה מיוחדת שגורמת לי ללכת ולחפש את ה-felt sense שהדחקתי. תודה יקירתי. יום טוב.

  5. Wow צביה , איזה טקסט מרתק.
    חשוב כל כך להקשיב לנפש ולא פחות לגוף.
    עשית לי חשק לבוא אלייך לטיפול 😊
    תודה !

  6. כתבתי תגובה ארוכה והיא נמחקה, אז הנה הקיצור שלה. הערת אצלי קצוות של עצבים, ותחושות מודחקות רדומות, רק בעזרת הפוסט הזה- כלומר מילים. אם את מצליחה את כל זה במילים, אני רק מדמיינת איך זה טיפול אצלך.

  7. אהבתי מאןד את הטקסט- שלך וזה שהבאת.
    תיארת חוויה עוצמתית מאוד במילים מקסימות ועדינות. מחכה כבר לבאות ❤️

  8. מביה כתבת כל כך יפה ומעניין במיוחד איך שעברת מכאב הפנטום הפיסי לרגשי . הזדיהתי מאוד כאילו כתבת את ז עליי , לא ידעתי ששיאצו מטפל כך גם בנפש , הייתי שמחה מאוד לקרוא עוד על השיאצו.

    1. תודה סיגל, כמובן שיהיו עוד פוסטים בנושא הזה ונושאים נוספים

  9. פוסט מקסים. תמציתי וממצא.
    גם אני לא פעם חשבתי על האפקט המדהים הזה.
    אכן אנחנו צריכים להקשיב לעצמנו ולחפש מזור בכל דרך..

  10. הי צביה, כתבת יפה…לפעמים החסר הוא באמת איבר בגוף ולפעמים אדם שהלך וחסר לך מבפנים.
    אהבתי את המילים שלך וגם שמחתי לגלות את הטקסט בסוף של "ימינו" שבדרך כלל אני נוהגת לצטט אותו בברכות יום הולדת כי הוא בעיני תמצית של כל הדברים החשובים באמת.

  11. כל החוסרים שלי התנקזו לשכמות ולגב..צריכה שיאצו טוב לשיחרור על בסיס קבוע..
    יופי של פוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *